בכל שנה, בתחילת חודש מאי, מתקיימת מסיבת רחוב כיפית בלב באקהד, אטלנטה. מקבלים צמיד והרחוב נחסם לתנועה. זו תמיד דרך ממש מהנה לפתוח את הקיץ. שנה אחת, אחרי כמה שעות עם חברים, החלטתי לפגוש קבוצה אחרת מעבר לכביש.
כשיצאתי החוצה, קיבלה את פניי מהומה גדולה. היו שם כמה אנשים שרצו לכל מיני כיוונים, ושוטר שרץ אליי. זה היה תוהו ובוהו מוחלט. הסתכלתי וראיתי בחור בגילי יושב לבד על האדמה כשהוא מחזיק את ראשו בין ידיו. אז ניגשתי לראות אם הוא בסדר. זו הייתה החלטה ששינתה את חיי לנצח!
המהומה, כך נודע לי זמן קצר לאחר מכן, פרצה כאשר הבחור הזה ניסה לעצור קטטה בין חבר שלו, טים, לבין זר חצוף מאוד. בזמן שאמר לטים ולבחור “בואו לא נריב”, הזר נתן לו אגף פתאומי ישר בעין וברח!
“אתה בסדר? תן לי לראה. תזיז את הידיים,” אמרתי. כשהזיז אותן, ראיתי דם בכל הפנים והידיים שלו. היה חתך רחב מעל העין שלו במקום שבו הפנים שלו פגשו את האגרוף של הזר. אנשים מיד רצו פה עם מפיות, סמרטוטים וכיסא כדי שיוכל לשבת עליו. השוטר מיהר להגיע ואמר שהאמבולנס בדרך. הסתכלתי מסביב בזמן שהחזקתי את המפיות לפנים שלו והבנתי שהחברים שלו אינם בשום מקום. הוא היה לגמרי לבד.
“היי, האמבולנס יהיה כאן בקרוב. אתה רוצה שאבוא איתך?” שאלתי. הוא נענע בראשו. “לא, לא. זה בסדר. אני אהוב בסדר,” ענה. “תשמע, לי הייתה אותה פציעה בתיכון. אתה יכול להיות שם עד לפנות בוקר. באמת לא אכפת לי לבוא איתך כדי שלא תהיה לבד,” אמרתי לו כשיזכרתי ב־6 השעות שהעברתי בחדר מיון לבד אחרי תאונת מעודדות. אחרי היסוס מסוים, הוא ענה: “ובכן, אם לא אכפת לך, זה יהיה מעולה.”
שאלתי אותו מה שמו והוא אמר לי שזה קודי ג’ונסון, עם T. צחקתי ואמרתי, “בסדר קודי ג’ונסון עם T. כשהאמבולנס יגיע, אבוא איתך ואעמיד פנים שאנחנו יוצאים.” כשהגיע האמבולנס והפרמדיק החל לשאול שאלות, הצלחתי ללמוד קצת יותר על הבחור הזה. היה לו יום הולדת מתקרב, הוא היה מאוהיו, והייתה לו עבודה כמהנדס מבנים באטלנטה. הפרמדיקית הציעה שאשוב בקדמת הרכב יחד עם השותפה שלה, אישה עליזה שהבינה במהירות שאני לא מכירה את הבחור הפצוע בחלקו האחורי של האוטו.
“את לא מכירה את הבחור הזה, נכון?” שאלה. הרגשתי שקלטו אותי לחלוטין והתחלתי להתנצל מיד. “לא, אני ממש מצטערת. פשוט הרגשתי כל כך רע כי הוא היה לגמרי לבד ו…” הצחוק שלה קטע אותי והיא אמרה, “טוב, לפחות הוא חמוד. אולי הוא ישיג את המספר שלך!” אולי האישה הזו עלתה על משהו, חשבתי לעצמי. כל מה שיכולתי לראות מהמפגש הראשוני שלנו היה דם וזיעה. לא ראיתי אותו טוב מתחת לכל המפיות.
כשהגענו לבית החולים וידעתי שהוא הולך להיות בסדר, התחלתי לבדוק אותו קצת. “אוקיי, הוא נראה די גבוה שוכב שם על האלונקה הזו,” חשבתי. כשהם ניקו את הדם, ראיתי את העיניים הכחולות הנוצצות שלו. בזמן ששוחחנו עם הרופא, הגומות העמוקות שלו החלו להיראות. הוא היה חמוד.
בזמן שהימתנו, הטלפון שלו המשיך לצלצל. שמתי לב שמישהי בשם ר베קה מתקשרת כמה פעמים. חשבתי שאולי זו חברה שלו, אבל אז הוא הצהיר שהיא ידידה שלו. הוא ביקש ממני לענות וליידע אותה מה קורה. “היי, אמ… שמי כריסטין. הכל בסדר. אני כאן בחדר מיון עם קודי והוא מקבל כמה תפרים בקרוב.” לפני שיכולתי להמשיך, היא צעקה: “או אלוהים אדירים. אני בדרך!” בערך 10 דקות לאחר מכן, חברתו רבקה נכנסת, טלפון בידה, מצלמה מכוונת אל המיטה, וצוחקת חזק. “זה בסדר אם אצלם תמונות של זה?” אני כל כך אסירת תודה שהיא באה והיה לה הרעיון המצחיק הזה כי עכשיו יש לנו תמונות מהלילה המשוגע שבו נפגשנו!
באדיבות כריסטין ג’ונסון
אחרי שד”ר ראג תפר אותו ושלח אותו לדרכו, הוספתי את שניהם בפייסבוק ואמרתי להם שאני מקווה לראות אותם בקרוב. למחרת, קיבלתי הודעה מתוקה מאוד מהזר הפצוע החתיך ההוא שהודה לי על שעזרתי לו ושאל אם יוכל לקחת אותי לארוחת ערב כדרך להודות לי על כך שהייתי שם באותו לילה, אבל עדיף אחרי שהפנים שלו יתרפאו קצת!
הייתה לנו הדייט הראשון כמה שבועות לאחר מכן.
באדיבות כריסטין ג’ונסון
בחודש הבא הוא אפילו בא איתי לטיול החוף של המשפחה שלי, ואני חושב שאז התחלתי באמת להתאהב בו. היה כל כך כיף להיות בחברתו, הוא היה כל כך נינוח, והסתדר נהדר עם כל המשפחה המורחבת שלי במהלך החופשה. מההתחלה, יכולתי באמת לראות שהוא גבר ששם את האחרים בראש סדר העדיפויות, מעריך את הדברים החשובים בחיים, ועובד קשה כדי לוודא שיוכל לקבל את החיים שהוא רוצה בעתיד. ידעתי שאני רוצה את כל הדברים האלה בבעל ומהר מאוד הבנתי שהוא האחד בשבילי. ובטוח לומר שאנחנו בלתי נפרדים מאז!
באדיבות כריסטין ג’ונסון
נפגשנו בחזרה במאי 2012. מאז, התארסנו במרץ 2014 בניו יורק והתחתנו באטלנטה ב־2015.
באדיבות כריסטין ג’ונסון
באדיבות פייג’ יואינג
באדיבות פייג’ יואינג
המשכנו גם להביא לעולם את ילדנו הבכור, סוייר, ב־2016 באותו בית חולים בדיוק.
קיבלנו בברכה את ילדנו השני, טדי, ב־2018 באותו בית חולים גם כן! זה הפך למסורת.
באדיבות כריסטין ג’ונסון
באדיבות כריסטין ג’ונסון
זה כל כך מצחיק לחשוב שמפגש מקרי לגמרי יכול להיות כל כך ממוזל ולשנות את מהלך חייהם של שני אנשים לנצח. באותו רגע חשבתי שאני בסך הכל עוזרת לזר. התברר שהכנתי את הקרקע לכך שאוהב נואשות את גבר חלומותיי! אם הייתי יוצאת החוצה דקה קודם לכן, הייתי מפספסת את כל המפגש. אילו זה היה דקה אחר כך, אולי הוא היה פוגש זר מסוג אחר. אילו הוא היה דוחה את ההצעה שלי ללכת לחדר מיון, ייתכן שהוא בכלל לא היה זוכר אותי מהאירוע.
ככל שדיברתי יותר עם קודי באותם ימים ראשונים, גילינו שכבר היו לנו חברים משותפים רבים. למעשה, כמעט נפגשנו במשך למעלה שנה באירועים שונים ששנינו השתתפנו בהם! אני באמת מאמינה שאחרי 7 שנים יפות יחד, ושני ילדים נפלאים לאחר מכן, נועדנו להיפגש זה עם זו בזמן הנכון.
באדיבות כריסטין ג’ונסון
באדיבות כריסטין ג’ונסון
אתה לעולם לא יודע מה צפוי לך בחיים, אבל אם תקשיב ללב שלך, תתפלל חזק ותעקוב אחר רמזים וסימנים קטנים, אולי, רק אולי, תהיה בדרך שאלוהים תכנן עבורך.”
מה דעתך על זה? בבקשה, השאר את דעתך בתגובות ושתף את הסיפור הזה! אם היית יכול לתת עצה אחת לכל גיבור בסיפור הזה, מה הייתה העצה? בואו נדון בזה בתגובות בפייסבוק.
