בַּעֲלֵי חַיִים
הזקן ישב בכורסה ליד החלון. הוא היה בן שבעים וחמש לערך. ידיו רעדו מעט
חשבתי שהחלק הכי קשה בחיי היה בעלי שעזב אותי לגדל שני ילדים לבד. ואז,
ייאוש גורם לעיתים להזדמנויות מוזרות להיראות הגיוניות. במבט לאחור, מעולם לא העליתי בדעתי שקבלת
לנה חשבה שסבה לקח עמו לקבר את האמת על מות הוריה. אך לאחר הלווייתו,
בבוקר שאחרי שבני עשה משהו טוב עם הדבר האחרון שנשאר לו מאביו, האבל השקט
מצאתי מנקה לילה חולה שמנגב את הרצפות בחברה שלי וניסיתי לעזור לו לפני שידעתי
חשבתי שאחיין שלי הרס את בית החלומות שלנו עם “בדיחה”, אבל הבגידה האמיתית התגלתה
ביום הולדתי ה־50 הייתי מוכנה להשיק את תוכנית הכושר שבניתי במשך חמש שנים, עד
הזקנה נקראה אליזבת. כשמרתה התקרבה, האישה אפילו לא שמה לב אליה בהתחלה. היא הביטה
ביום הלוויה של בתו, לוקאס עמד ללא תנועה, כאילו היה אבן. אנשים סביבו בכו,