“‘טיילר, אתה כלום ושום דבר. כולם יבינו שאתה מלא חרא.’ אלו היו המילים האחרונות של אמא שלי אליי כשזרקה אותי מהבית. המריבה התחילה כשאחד החברים הודיע לי שהכתובת שלי מופיעה ברשימת עברייני המין מכיוון שאנס מורשע גדל בבית שלי. האנס המורשע היה הגבר שבאותה עת אמא שלי קראה לו ‘החבר’ שלה. שוב פעם, אבל בפעם האחרונה, היא בחרה ב’חבר’ הזה על פני. המילים של אמא שלי רצו לי בראש בזמן שישנתי בפארק במשך שני הלילות הבאים. הן רצו בראש שלי בזמן שעברתי מספה לספה והתארחתי אצל חברים, והדהדו בעוצמה בראש שלי כאשר קיבלתי בזהירות את ההצעה של סגנית המנהל שלי לאמץ אותי למשפחתה כבן אומנה שלה. וכך, בסדרה אחת מהירה ובלתי צפויה של אירועים, עברתי מהחיים הכאוטיים שלי בבית, להיות חסר בית, ועד למגורים עם סגנית המנהל ומשפחתה.
![עברתי מחיי הכאוטיים בבית, למצב של חסרות בית [או: חוסר בית], ולבסוף למגורים עם סגנית המנהלת ומשפחתה](http://isp.cutest-news.com/wp-content/uploads/2026/09/dndn.jpg)
לא תכנני לספר לאף אחד על החיים שלי בבית או על כך שהייתי חסר בית. לא רציתי עזרה, לא רציתי שמישהו ירחם עบนי או יחשוב שאני שונה, ובטח שלא רציתי שמישהו חדש יקרא לי משפחה. אבל שם מצאתי את עצמי, במשרד של סגנית המנהל, מבקש עזרה. התעללות מכל סוג ונסיבות שאנשים אחרים ימצאו כבלתי נתפסות לא היו חדשות בחיים שלי. האנס אפילו לא היה ה’חבר’ הגרוע ביותר או המצב הגרוע ביותר שאמא שלי הביאה לבית שלנו. אבל דרך הכל, התקווה והמטרות שלי נשארו אותו הדבר. להתרכז בלימודים, ללכת לקולג’, לשבור את המעגל. חודשיים לאחר שזרקו אותי, מצאתי את עצמי בנקודת מפנה. זה היה בפברואר בשנת הלימודים האחרונה שלי בתיכון ומכתבי הקבלה שלי לקולג’ הגיעו, אבל לא יכלתי למלא את טופס ה-FAFSA (סיוע סטודנטים) ללא מידע על ההורים. ציוני ה-SAT שלי היו מושהים ולא ידעתי למה. לא הייתה לי תחבורה, לא עבודה, והיה לי דו”ח אבוד על נסיעה הביתה מהעבודה הקודמת שלי ללא רישיון. אמא שלי הייתה מכורה לכדורים, זונתה את עצמה תמורת סמים וכל דבר אחר. הבנתי שהדרך היחידה להגיע לקולג’ היא לבקש עזרה ולכן הגעתי לסגנית המנהל שלי ושיתפתי כמה מעט שיכולתי כדי לקבל את העזרה שהייתי צריך. היא הייתה מוכנה לעזור לי להגיע לקולג’ אבל גם קורטוב האמת הזה הספיק לה, כמדווחת חובה, כדי להתקשר לשירותי הרווחה לילד ולמשפחה (DCFS) ולהגיש דיוח. היא ידעה חלק כל כך קטן מהסיפור שלי ואפילו עכשיו אני יכול לשתף רק חלק מהסיפור שלי.
![עברתי מחיי הכאוטיים בבית, למצב של חסרות בית [או: חוסר בית], ולבסוף למגורים עם סגנית המנהלת ומשפחתה](http://isp.cutest-news.com/wp-content/uploads/2026/09/fnfnf.jpg)
בזמן שגדלתי, היו לי את האחים והאחות שלי והם היו העוגן שלי. כשהייתי בן 5 אמא שלי מצאה את הגבר, שאז היא קראה לו אהבת חייו, והוא למרבה הצער הטביע את חותמו על המשפחה שלנו בצורה קבועה. אמא שלי התארסה איתו ואז הביאה עוד שני ילדים. ‘R’ היה בחור טוב בהתחלה. הוא בישל וניקה ושיחק עם כולנו. הדברים השתנו כאשר הוא הפך למכור לסמים. אני זוכר שראיתי את העיניים שלו נדלקות כשהוא גרם לכאב לי, לאמא שלי או לאחים שלי. הדברים שהייתי צריך לראות עדיין חודרים עמוק. הייתי עד לדברים לא אנושיים שנעשו לבני אדם. במשך ארבע שנים, הייתי עד וסבלתי את ההתעללות בעצמי, התעללות מילולית, פיזית ורגשית. ראיתי את אמא שלי נאנסת ושמעתי אותה צועקת לעזרה. היכתי את ‘R’ עם מחבט ניסה להוריד אותו מאמא שלי. עשיתי מספיק נזק כדי לפגוע בו אבל לא להרוג אותו והוא עזב באותו לילה לתמיד. אמא שלי גילתה מוקדם יותר באותו לילה שיש לו חיים עם אישה אחרת וילדים. כל הדברים האלה שקרו באותו לילה דרבנו את אמא שלי לערב את המשטרה.
כשהמשטרה התערבה אמא שלי רצתה ללכת למשפט על משמורת מלאה על שני הילדים שלהם. עובדים סוציאליים מגיעים לבית באופן קבוע ובבית המשפט לענייני משפחה מונה לאחים שלי עורך דין. אז ראיתי לראשונה את הכוח מאחורי להיות עורך דין. ראיתי איך הוא היה הקול שלנו. הוא היה הקול שלי, אבל פעם אחת הוא לא אמר את השם שלי נכון. שמעתי טיילור, טרי, כל שם אחר שמתחיל ב-T חוץ מהשם האמיתי שלי, טיילר. ניסיתי לספר לו מידע קריטי אבל מעולם לא הקשיבו לי. דרך החוויה הזו, הוא הראה לי את הייעודי שלי בחיים. ידעתי באותו רגע שאני רוצה להיות עורך דין ולהיות הקול הזה עבור חסרי הקול. מעולם לא רציתי שאף אחד ירגיש שאין לו קול. המוטיבציה הזו נשארה איתי ושמרה אותי ממוקד בלימודים אפילו בזמנים הקשים ביותר בחיי. לא משנה כמה החיים בבית היו כוחניים, בית הספר תמיד נשאר אותו דבר. עבודות בית ספר היו בשליטתי ויכולתי לעשות אותן, להצליח, ולסלול את הדרך שלי.
![עברתי מחיי הכאוטיים בבית, למצב של חסרות בית [או: חוסר בית], ולבסוף למגורים עם סגנית המנהלת ומשפחתה](http://isp.cutest-news.com/wp-content/uploads/2026/09/gffnfn.jpg)
אחרי שהמשפט הוסדר, קיבלתי את העובדה שהעובדים הסוציאליים הולכים להיות בחיים שלי לנצח. הם ראו את ההזנחה שאמא שלי גרמה, והם נתנו לו הזדמנות אחר הזדמנות. אני יודע בעומק הלב שהיא ניסתה להיות שם בשבילנו, אבל היא עדיין רצתה ‘אהבה’. היא ניסתה לרצות כל גבר לפני שניסתה לאהוב את הילדים שלה או את עצמה. ככל שהיא רדפה אחרי עוד ועוד אהבה, הגברים נעשו גרועים יותר. הם גנבו, בגדו והתעללו בה, והם ראו שהיא שמה אותם בראש לפני עצמה וק הילדים. ככל שהמעגל הזה נמשך האחים שלי עברו לגור לקולג’ ומעולם לא הסתכלו אחורה אל הסביבה הרעילה שממנה באו. ואז הפכתי לגבר של הבית, אבל הייתי רוק מלהיות גבר, במיוחד כאשר מעולם לא ראיתי גבר אמיתי.
כשהמעגל עם הגברים נמשך, אמא שלי נפגעה מרכב. היא הלכה במעבר חצייה; עם זאת, הנהג התכתב בהודעות טקסט. זה גרם לי להעריך מחדש ולקבל את אמא שלי. רציתי לתת לה הזדמנות שנייה. עם זאת, התאונה הובילה להתמכרות שלה למשככי כאבים. היה לה חבר בזמן התאונה, אבל הוא נמאס לו מכל האחריות החדשה שהייתה לו עכשיו בטיפול בחברה שלו עם מוגבלות, ובארבעת הילדים שלה. הוא היה צריך לוודא שהיא לוקחת את כל התרופות שלה במהלך היום והוא היה צריך להאخير אותנו ולהביא את כל ארבעת הילדים לבית הספר ולאסוף אותם. היה לו הרבה על הצלחת ובאותו זמן הייתי בן 13. עדיין ניסיתי להתרגל ולהבין מה פירוש הדבר להיות הגבר של הבית. הקונפליקט הזה רק הוסיף לחוסר החיבה שלנו זה לזה. ואז גיליתי שהוא הכריח את אמא שלי לקיים יחסי מין איתו כשהיא אמרה לא ולא הייתה במצב הנכון לעשות זאת עקב פציעה גופנית. כשאგלית את זה והתעמתתי איתו זה הפך לעימות פיזי. נלחמנו, והוא בסוף עזב וזה השיר אותנו בלי אף אחד שיעזור לאמא שלנו או לנו.
![עברתי מחיי הכאוטיים בבית, למצב של חסרות בית [או: חוסר בית], ולבסוף למגורים עם סגנית המנהלת ומשפחתה](http://isp.cutest-news.com/wp-content/uploads/2026/09/gfnfgn.jpg)
אמא שלי בסופו של דבר החליפה אותו בבחור אחר שלא היה לו כסף, לא עבודה, לא רכב וגם הוא למד לנצל את אמא שלי ואת ההזדמנות. היא הייתה אמא פצועה לארבעה עם בית משלה, רכבים משלה, ותרופות מרשם. סדרת הגברים המשיכה להידרדר ולהיות גרועה יותר. הם נעו בין בחור בן 21, למטופל בבית חולים פסיכיאטרי, ולבסוף האנס הרשום והמורשע. כשחזרתי הביתה בלילה שבו גיליתי את זה, מצאתי את החדר שלי הרוס והכסף שחסכתי מעבודתי החלקית נעלם. אז התעמתתי איתו ועם אמא שלי על החדר שלי ועל כך שהוא עבריין מין וזה הפך למריבה ענקית. אז אמא שלי אמרה לי לעזוב ולעולם לא לחזור. היא אמרה שנמאס לו ממני ואז את המילים האחרונות הללו ‘טיילר אתה כלום ושום דבר. כולם יבינו שאתה מלא חרא.’ עזבתי עם תיק אחד ארוז ובזעם הלכתי לפארק במורד הרחוב וניסיתי להירגע. במהלך הזמן הזה למרות זאת, כמו כולם, ניסיתי לשמור על בית הספר כמרכז שלי ושמרתי על ממוצע ציונים מעל 3.0.
חודשיים לאחר מכן שם הייתי עם סגנית המנהל שלי. העובדת הסוציאלית שלי הגיעה באותו יום ועדכנה אותי שאני מופיע כנער בורח. היא גם אמרה לי שיש אסיד שהות באולם קבוצתי ואם ארצה להישאר אצל חבר ההורים שלהם צריכים לעבור בדיקות רקע. אחרי ששני הורים של חברים שלי הסכמו לקחת אותי אבל לא יכלו לעבור את בדיקת הרקע, סגנית המנהל שלי קיבלה את ההחלטה לקחת אותי לביתה כדי שאוכל לסיים את התיכון ולקבל את ההזדמנות שלי ללכת לקולג’.
![עברתי מחיי הכאוטיים בבית, למצב של חסרות בית [או: חוסר בית], ולבסוף למגורים עם סגנית המנהלת ומשפחתה](http://isp.cutest-news.com/wp-content/uploads/2026/09/glll-rus.jpg)
כחמישה ימים לאחר מכן התחלתי לגור עם סגנית המנהל שלי וללכת לבית הספר ולבית איתה. כמה שהייתי אסירת תודה הייתי גם נבוך ובכנות, פוחד. המילים של אמא שלי היו בראש שלי כל יום וידעתי שלא משנה כמה האנשים האלה נראו כאילו אכפת להם ממני, בסופו של דבר אוכיח שאמא שלי צודקת. אבל המשפחה קיבלה אותי בזרועות פתוחות. הם מעולם לא שפטו אותי ולא ריחמו עלי והם התייחסו אליי כאחד משלהם. התחלתי לראות איך משפחה אמיתית מתנהלת, ואיך הם אוהבים מבלי לוותר אחד על השני. הכל עדיין היה כל כך לא נוח לי למרות זאת ולא ידעתי איך למצוא נחמה, אז אכלתי הרבה כדי לנסות למצוא נחמה. ניסיתי להבין איך הם מתפקדים כמשפחה, אבל לא הסתגלתי מיד. הייתי חרא לפעמים לאמא האומנת שלי. זה לא נועד להיות חסר כבוד, אבל ידעתי שבסופו של דבר הם יוותרו עליי והייתי נחוש להוכיח זאת בתנאים שלי. היו לי כל כך הרבה רגשות מסובכים לגבי אמא שלי ופשוט לא ידעתי אם אני יכול להיפגע על ידי מישהו אחר. חשבתי שיכולתי פשוט לתת לה מספיק סיבות לא לרצות להיות אמא שלי ואז היא תזרוק אותי. אבל במקום זאת היא קיבלה את מצבי הרוח שלי ונתנה לי את המרחב שלי. ולא משנה כמה רציתי לעולם לא יכולתי להיצמד לתכנית שלי. לקחתי אחריות והתנצלתי. אהבתי להיות חלק מהמשפחה והתחלתי להרשות לעצמי לקבל את זה.
אמא האומנת שלי, בעלה, ושתי הילדים שלהם אוהבים אותי ללא תנאי ואני לומד מה זה אומר. הם שלחו אותי לנשף הסיום (פרום) בטוקסידו יפה וצפו בי צועד על הבמה בסיום הלימודים. ואז הם עזרו להכין אותי לקולג’. הייתי צריך לקחת שיעור מתמטיקה בקיץ ולא יכלתי לעבור בעיית מתמטיקה מבלי לשבור משהו, ובכל זאת אמא האומנת שלי ישבה שם ועברה צעד אחר צעד איתי. אפילו כשיותר ויתרתי היא לא. אף אחד מעולם לא ישב איתי ועזר לי לפני כן; אף אחד מעולם לא הקדיש את הזמן כדי לעזור לי. התחלתי לראות שהם אוהבים אותי ומאמינים בי אפילו כשלא הייתי במיטבי.
טיילר ויליאמס
הקולג’ הגיע מהר והיא הסיעה אותי ל-Cal State Channel Islands, העבירה אותי פנימה, השיגה לי כל מה שהייתי צריך ומעולם לא ביקשה סנט או ציפתה למשהו ממני. אני מודה לאלוהים כל כך עליה ועל המשפחה שלה. הם ניסו כמיטב יכולתם לתת לי את כל הכלים להצליח. הם בדקו אותי מדי יום ואפילו עלו לפעמים, אבל כשהם לא עלו הייתי נוהג למטה כדי לראות אותם.
טיילר ויליאמס
כשאשר הקבוצה שלנו זכתה בליגת כדורסל פנימית שלנו, אמא האומנת שלי ואחי האומן היו שם כדי לעודד אותנו ולתמוך בי. אפילו כשהתמודדתי עם בעיות אישיות הם היו שם. כאשר התמודדתי עם אפליה וגזענות בקמפוס הקולג’ שלי, הם היו שם כדי להמשיך אותי ולהשאיר אותי ממוקד. התמודדתי עם הרבה הטרדות מצד משטרת הקמפוס, כולל עצירות תכופות מדי ותחקור ללא סיבה. הייתי תחת מעקב מתמיד לכל מקום שאליו הלכתי. התמודדתי עם המעבר לקולג’ ועדיין לא הייתי מוכן, אפילו עם כל העזרה ממשפחת האומנת שלי. התחלתי להבין את זה קצת יותר, אבל הם עדיין עזרו לי לסיים את שנת הקולג’ הראשונה שלי.
טיילר ויליאמס
האהבה, התמיכה, הדאגה והמאמץ של משפחת האומנה שלי מדברים בעד עצמם על האופי שלהם. אני מעריץ את אבא האומן שלי ירמיהו. מעולם לא פגשתי אב, בעל ומורה כל כך פנומנלי. הוא היה הגבר האמיתי הראשון שיכולתי ללמוד ממנו. ג’ן, אמא האומנת שלי, היא בן אדם יוצא דופן. המלחמה שלה לראות ילדים מצליחים היא מה שעושה את העולם הזה למקום טוב יותר. היא הפכה לאמא שלי ונתנה לי את הביטחון והמשאבים להגשים את החלומות שלי. הקשר שלי עם הילדים שלהם, איאן ואהרון, עשה אותי אדם טוב יותר. הם הראו לי את השמחה שבליות ילד ולגדול. אפילו סבי האומנה התייחסו אליי כאל שלהם. הם היו שם ללא הרף כדי להציע כל מה שיכלו. אני מעריך את המשפחה הזו ולא הייתי הגבר שאני היום או הגבר שאני רוצה להיות בלעדיה. אני יודע שאני יכול להשתמש בקשיים שעמדתי מולם ובפרספקטיבה שלי כדי לעזור לילדים שמרגישים בושה או פחד כמו שאני הרגשתי. אף אחד לא צריך להרגיש לבד ואעשה מה שאני יכול כדי ללמד את הסיפור שלי ולהראות לילדים שתקווה ואהבה הן אפשריות.
מעולם לא ויתרתי על החלומות שלי ואני עדיין לומד לקבל את האהבה שניתנה לי. היה קשה לראות אבל אני יודע עכשיו שאמא שלי טעעה ואני לא צריך להוכיח את זה לאף אחד.”
מה דעתך על זה? בבקשה, השאר את דעתך בתגובות ושתף את הסיפור הזה! אם היית יכול לתת עצה אחת לכל גיבור בסיפור הזה, מה הייתה העצה? בואו נדון בזה בתגובות בפייסבוק.
