„אי אפשר להשאיר אותה” — האמונה הטפלה שהפרידה בין אח לאחות

במשך כמעט עשר שנים נתן ואני ניסינו להביא ילד לעולם. טיפולים הורמונליים, הליכים רפואיים ועוד אכזבה ועוד אכזבה גרמו לי להפסיק להאמין שאי פעם נצליח. ואז, בבוקר יום הולדתי ה־42, בדיקת ההיריון יצאה חיובית. נתן התיישב לצדי ובכה מרוב שמחה.

באולטרסאונד הראשון שבו ראו היטב את העוברים, גילינו שאנחנו מצפים לשלישייה — שלוש בנות. נתן צבע את חדר התינוקות והרכיב שלוש מיטות. אמו, אוולין, הביאה פסלון עץ ישן וקשרה סרטים אדומים למיטות למזל. נתן גלגל עיניים לנוכח האמונות הטפלות שלה.

„אי אפשר להשאיר אותה” — האמונה הטפלה שהפרידה בין אח לאחות

 

הבנות נולדו בניתוח קיסרי מתוכנן: אמיליה, סופי ואז לוסי. אחרי הניתוח האחיות הביאו אותן לחדר ההתאוששות. נתן החזיק כל אחת מהן, אבל כשקיבל את לוסי, הוא קפא במקומו.

מתחת לאוזן הימנית של לוסי, סמוך לצוואר, היה כתם לידה אדמדם בצורת חצי סהר ולצדו שלושה פסים קטנים. נתן החוויר.

„אי אפשר להשאיר אותה”, הוא אמר.

„אי אפשר להשאיר אותה” — האמונה הטפלה שהפרידה בין אח לאחות

 

הוא הסביר שבמשפחתו האמינו שבנות שנולדו עם סימן כזה מביאות מזל רע. אוולין נכנסה לחדר בדיוק אז. כשראתה את כתם הלידה, גם היא נבהלה ואמרה שצריך להרחיק את התינוקת. לדבריה, לאחותו של נתן, קלייר, היה אותו סימן, וכל הצרות במשפחה התחילו אחרי לידתה.

נתן מעולם לא סיפר לי שהייתה לו אחות. אוולין אמרה שקלייר נשלחה לגור אצל דודה, ומאז הם לא ראו אותה. נתן זכר שפחד ממנה בילדותו, אך לא ידע מה באמת קרה. החזקתי את לוסי והבהרתי: הבת שלנו לא הולכת לשום מקום.

„אי אפשר להשאיר אותה” — האמונה הטפלה שהפרידה בין אח לאחות

 

בבית פתחנו ארגזים עם חפצים מילדותו של נתן. באלבום ישן מצאנו תמונה של נתן בן התשע לצד קלייר הקטנה. לשניהם היה אותו סימן בצורת חצי סהר. בגב התמונה, בכתב ידו הילדותי של נתן, נכתב: „אני וקלייר. האחות הכי טובה בעולם”.

בכרטיס חג מולד ישן מצאנו את שם הדודה ואת העיר שבה קלייר התגוררה. איתרתי אותה ושלחתי לה תמונה של כתם הלידה של לוסי. כשצלצלה, היא אמרה רק: „תשמרי את האישה הזאת רחוק ממנה”. למחרת היא הגיעה לדבר איתנו.

„אי אפשר להשאיר אותה” — האמונה הטפלה שהפרידה בין אח לאחות

 

קלייר סיפרה שהאמונה הטפלה חזרה לחיים אחרי שאוולין איבדה היריון. קרובת משפחה מבוגרת העלתה מחדש סיפור משפחתי על ילדות שנולדו עם אותו סימן. מאז ייחסו לקלייר כל מחלה, צרה כלכלית ותאונה. היו מי שהאמינו בכך, והיו מי שפשוט היה להם נוח למצוא אשמה.

קלייר זכרה גם דבר שנתן שכח: בלילה שבו לקחו אותה, נתן בן השמונה התחבא במושב האחורי של המכונית כי רצה לנסוע איתה. הוא לא פחד מאחותו. הוא פחד לאבד אותה.

„אי אפשר להשאיר אותה” — האמונה הטפלה שהפרידה בין אח לאחות

 

באותו רגע הגיעו אוולין ורוברט, אביו של נתן. קלייר אמרה להם שהם ידעו שהיא לא גרמה לצרות המשפחתיות. רוברט הודה לבסוף שהם ידעו. ובכל זאת, הם שלחו אותה משם בתקווה שהמצב יירגע. קלייר ציינה שעברו עשרים שנה עד שאביה התקשר אליה שוב.

אוולין פנתה לנתן: „יש לך עכשיו שלוש בנות. תחשוב על שתי האחרות. אתה יודע מה קרה בפעם הקודמת”. נתן הביט בלוסי, ואז בקלייר. הוא הרים את התינוקת, סידר את השמיכה והשאיר את כתם הלידה גלוי.

„היא נשארת”, אמר. „אבל את צריכה ללכת. אני לא יכול להשאיר את הילדה שלי עם מישהי שרואה בה אזהרה במקום לראות בה את הבת שלי”.

אוולין ורוברט עזבו. עברו מאז שישה חודשים. קלייר כבר פגשה את שלוש הבנות, ונתן מנסה לבנות מחדש את הקשר עם אחותו. אוולין עדיין לא פגשה את נכדותיה.

„אי אפשר להשאיר אותה” — האמונה הטפלה שהפרידה בין אח לאחות

 

לפני כמה שבועות, בסביבות שתיים בלילה, נדיה מצאה את נתן יושב ליד העריסה של לוסי. הוא אמר שהוא לא מפסיק לשמוע את המשפט שאמר: „אי אפשר להשאיר אותה”. לוסי התעוררה, אחזה בחולצתו באגרוף קטן, ונתן הרים אותה, חיבק אותה, נשק לראשה ולחש שהוא מצטער.

מה דעתך על זה? בבקשה, השאר את דעתך בתגובות ושתף את הסיפור הזה! אם היית יכול לתת עצה אחת לכל גיבור בסיפור הזה, מה הייתה העצה? בואו נדון בזה בתגובות בפייסבוק.

אהבתם את המאמר? שתפו עם חברים:
סיפורים מדהימים