Author: editor
יום האהבה אמור היה להיות רק ארוחת ערב ולא יותר. אני בריאר, בת 28,
כשהבת שלי נזקקה לניתוח, התכוננתי לחשבונות בית חולים ענקיים. מה שלא הייתי מוכנה אליו
התחתנתי עם הגבר שאיתו גדלתי בבית יתומים. בבוקר שאחרי החתונה שלנו דפק זר על
לא רעדתי. וזה די הפתיע אותי. למעשה, נראיתי רגועה, רגועה מדי, כשישבתי מול המראה
הייתי בת 20 כשגיליתי שאמא החורגת שלי שיקרה לי 14 שנים על מותו של
חשבתי שהקשה ביותר בתפירת שמלות כלה זה פיצוצי טול ונסיונות פאניקה ברגע האחרון. התברר
בגיל 17 בחרתי את החבר המשותק שלי מהתיכון במקום ההורים העשירים שלי ונזרקתי מהבית
בעלי אמור היה להישאר בבית עם בתנו בת השלוש בזמן שאני עובדת משמרות נוספות.
כשרייצ’ל בנה פתאום אומרים לה שהם לא רוצים לראות אותה לעולם, נראה שכל הקורבנות
חשבתי שהחלק הכי קשה בגידול תאומים היה העייפות. טעיתי, כי ההלם האמיתי הגיע בערב
