“למה חתכת אותה?! היא לא נתנה לך רשות לעשות את זה.” הדם שלי רתח. הוא פשוט בהה בי.: רופא מבצע חיך (חתך חיץ) לאם ללא רשותה במהלך הלידה מכיוון שהיה לו “לאן להגיע ב-19:00”.

מיה דמיינה את לידת בנה כרגע מאושר שתזכור כל חייה. אחרי 23 שעות של צירים, היא הייתה מותשת, אבל המשיכה להתאמץ כדי להביא את התינוק שלה לעולם. בעלה עמד לצדה והחזיק את ידה, ובחדר נשמעו צפצופי המכשירים וקולות הצוות הרפואי. ואז נשמע קול חד של מספריים. הרופא ביצע בה חתך חיץ בלי לקבל את הסכמתה מראש. מיה הביטה בו בהלם ושאלה מה עשה, אבל הוא לא השיב. דקות לאחר מכן נולד בנה, צ’רלי. היא הייתה אמורה להרגיש רק שמחה, אך לצד האהבה העצומה לתינוק שלה נשארו גם כעס, פחד ותחושה קשה שאיבדה את הזכות להחליט מה ייעשה בגופה.

רגע אחד ששינה את חוויית הלידה

"למה חתכת אותה?! היא לא נתנה לך רשות לעשות את זה." הדם שלי רתח. הוא פשוט בהה בי.: רופא מבצע חיך (חתך חיץ) לאם ללא רשותה במהלך הלידה מכיוון שהיה לו "לאן להגיע ב-19:00".

 

ב־1 באוקטובר 2016 מיה כבר הייתה אחרי 23 שעות של צירים. היא נשמה בכבדות, ניסתה להתרכז בכל התכווצות, ובעלה החזיק את ידה כדי לעזור לה לעבור את הרגעים הקשים.

מוקדם יותר אמר לה הרופא שיש לו התחייבות בשעה שבע בערב, ולכן עליה ללדת בקרוב. במקום להרגיש שהיא מקבלת את הזמן והתמיכה הדרושים לה, מיה הרגישה שהלידה שלה מתנהלת לפי לוח הזמנים של אדם אחר.

בסביבות 17:30 הוא הזכיר לה שעליה ללדת בקרוב. זמן קצר לאחר מכן ביצע חתך חיץ — הליך שבו מבצעים חתך באזור שבין פתח הנרתיק לפי הטבעת כדי לסייע בלידה במצבים מסוימים.

מיה קיבלה אפידורל, ולכן לא הרגישה את החתך עצמו. אבל היא שמעה את קול המספריים.

היא עצרה לרגע והביטה ברופא.

״מה עשית?!״ שאלה, כשהפחד נשמע בקולה.

הרופא לא הסביר ולא השיב. הוא פשוט הביט בה בפנים חתומות.

בעלה לא הצליח להסתיר את זעמו.

״למה חתכת אותה?! היא לא נתנה לך רשות!״

"למה חתכת אותה?! היא לא נתנה לך רשות לעשות את זה." הדם שלי רתח. הוא פשוט בהה בי.: רופא מבצע חיך (חתך חיץ) לאם ללא רשותה במהלך הלידה מכיוון שהיה לו "לאן להגיע ב-19:00".

 

אפילו האחיות בחדר עצרו לרגע. המתח היה מורגש, אבל מיה ידעה שעליה להתרכז בציר הבא ולהמשיך ללדת.

כעבור זמן קצר היא הצליחה ללדת את בנה, צ’רלי. כשהניחו אותו על החזה שלה, היא ניסתה להתמקד רק בו. הוא היה יפהפה, והיא הייתה מאושרת שסוף־סוף יכלה לחבק אותו.

אבל קשה היה לה להתעלם ממה שקרה דקות קודם לכן. היא חוותה את אחד הרגעים הפגיעים ביותר בחייה, ובמקום להרגיש שמכבדים אותה ומקשיבים לה, היא הרגישה שההחלטה נלקחה ממנה.

השמחה על הולדת בנה התקיימה לצד כאב עמוק.

## פצעים ישנים חזרו אל פני השטח

בהמשך הבינה מיה שהחוויה בחדר הלידה נגעה גם בפצעים ישנים. בילדותה נפגעה מאנשים שהיו אמורים להגן עליה ולאהוב אותה. החוויות האלה לימדו אותה שגם אנשים שאמורים לדאוג לה יכולים לפגוע בה, ושלא תמיד יש לה דרך לעצור אותם.

במשך שנים היא נטתה לסבול מצבים שפגעו בה, גם כשהרגישה שמשהו אינו נכון. למרות שהאינטואיציה שלה אמרה לה שהרופא אינו מתייחס אליה בכבוד הראוי, היא התקשתה להתנגד לו.

רק בהמשך, בעזרת טיפול נפשי, התחילה להבין שהיא אינה חייבת להישאר במצב שפוגע בה. סמכות מקצועית אינה מעניקה לאדם זכות להתעלם מהגוף, מהגבולות ומההחלטות של מי שמולו.

אחרי הלידה, מצבה הנפשי של מיה הלך והידרדר. היא חיה רחוק מחברותיה, לא היו לה קרובי משפחה קרובים שיכלו לעזור לה באופן קבוע, וההנקה הייתה קשה. היא כמעט לא ישנה, והטיפול בתינוק השאיר לה מעט מאוד זמן לדאוג לעצמה.

החרדה חדרה גם לרגעים הפשוטים ביותר. היא פחדה לנסוע ברכב עם התינוק, חששה שהוא יתחיל לבכות ולא תצליח להרגיע אותו, ודאגה שלא תמצא מקום מתאים להנקה אם תצטרך להאכיל אותו מחוץ לבית.

"למה חתכת אותה?! היא לא נתנה לך רשות לעשות את זה." הדם שלי רתח. הוא פשוט בהה בי.: רופא מבצע חיך (חתך חיץ) לאם ללא רשותה במהלך הלידה מכיוון שהיה לו "לאן להגיע ב-19:00".

 

לפעמים המחשבות האלה היו חזקות כל כך עד שלא הצליחה לצאת מהבית. היא הייתה יושבת על רצפת הסלון, מרגישה שהנשימה שלה נעשית קשה יותר ושהפחד משתלט עליה.

היא בכתה, כעסה והרגישה מוצפת. היא אהבה את בנה, אבל התקשתה ליהנות מהאימהות כפי שדמיינה לפני הלידה.

## הלידה השנייה העניקה לה תקווה

כשצ’רלי הגיע לגיל שנה, מיה התחילה בהדרגה להרגיש טוב יותר. בנה ישן טוב יותר, והיא החלה ליצור סרטונים שבהם שיתפה את הקשיים הנפשיים שעברה.

הדיבור על החוויות שלה עזר לה להתמודד עם העבר. היא הבינה שאין בושה בלבקש עזרה או לספר על רגשות קשים.

שנה לאחר מכן ילדה את בתה. הפעם בחרה במיילדת, והרגישה שהיא יכולה לסמוך על מי שמלווה אותה. הלידה הייתה חוויה טובה בהרבה. היא הייתה עייפה, אך הרגישה בטוחה ושלמה יותר.

החוויה הזאת עזרה לה להחזיר לעצמה חלק מתחושת הביטחון שאבדה לה בלידה הראשונה.

אבל כעבור כמה שבועות הקשיים חזרו. שלושה שבועות לאחר לידת בתה, בעלה חזר לעבודה. מיה נאלצה לטפל בשני ילדים קטנים וגם באחיה, שחי איתם והתמודד עם אוטיזם ועם מחלה אוטואימונית.

היעדר השינה, האחריות הבלתי פוסקת והקושי לדאוג לצרכים הבסיסיים שלה גרמו למצבה להידרדר במהירות.

במשך שבועות היא בכתה, חשה כעס וחוסר אונים, ולעיתים הגיעה למחשבות אובדניות. היא ניסתה לשכנע את עצמה שהיא אמורה להיות חזקה יותר, אבל בסופו של דבר הבינה שאינה יכולה להמשיך להתמודד לבדה.

היא שלחה הודעה למיילדת שילדה איתה את בתה וסיפרה לה מה עובר עליה.

לבקש עזרה אינו סימן לחולשה

"למה חתכת אותה?! היא לא נתנה לך רשות לעשות את זה." הדם שלי רתח. הוא פשוט בהה בי.: רופא מבצע חיך (חתך חיץ) לאם ללא רשותה במהלך הלידה מכיוון שהיה לו "לאן להגיע ב-19:00".

 

המיילדת הסבירה לה שהתסמינים עשויים להתאים לדיכאון אחרי לידה. מיה פנתה לגורמי תמיכה, קיבלה אבחון והתחילה טיפול פסיכולוגי קבוע.

המטפלת הקשיבה לה בלי לשפוט אותה והזכירה לה שהקושי הנפשי אינו הופך אותה לאמא רעה. להפך: עצם העובדה שהיא מבקשת עזרה מעידה שהיא רוצה לדאוג לילדיה ולבריאותה.

בהדרגה הבינה מיה שהיא אינה אשמה במה שעובר עליה. טראומות ילדות, חוויות לידה קשות, מחסור בשינה ושינויים גופניים לאחר הלידה יכולים ליצור עומס נפשי משמעותי.

היא לא חייבת להיות מושלמת. היא לא צריכה להרגיש מאושרת בכל רגע כדי להיות אמא אוהבת. והיא אינה צריכה לחכות עד שתגיע לקצה גבול היכולת כדי לבקש תמיכה.

אחת התובנות החשובות ביותר שלה הייתה שגם הצרכים שלה חשובים.

הסיפור שלה מזכיר שלידה אינה אמורה לשלול מאישה את הזכות להחליט על גופה. כשנדרש הליך רפואי, חשוב להסביר אותו ככל האפשר, להתייחס לחששות היולדת ולכבד את הסכמתה בהתאם לנסיבות הרפואיות.

"למה חתכת אותה?! היא לא נתנה לך רשות לעשות את זה." הדם שלי רתח. הוא פשוט בהה בי.: רופא מבצע חיך (חתך חיץ) לאם ללא רשותה במהלך הלידה מכיוון שהיה לו "לאן להגיע ב-19:00".

 

הסיפור גם מדגיש שדיכאון אחרי לידה אינו כישלון אישי. מדובר במצב נפשי שיכול להיות קשה מאוד, ושעזרה מקצועית עשויה לעשות בו שינוי משמעותי.

מיה עברה דרך ארוכה מתחושת חוסר אונים ועד להתחלה של ריפוי ושל חזרה לעצמה. היא למדה שהזכות שלה לכבוד, לתמיכה ולטיפול אינה תלויה ביכולתה להתמודד עם הכול לבדה.

**היא לא הייתה צריכה להוכיח שהיא חזקה כדי להיות ראויה לעזרה. היא הייתה ראויה לה בדיוק ברגע שבו כבר לא הצליחה להחזיק הכול בעצמה.**

מה דעתך על זה? בבקשה, השאר את דעתך בתגובות ושתף את הסיפור הזה! אם היית יכול לתת עצה אחת לכל גיבור בסיפור הזה, מה הייתה העצה? בואו נדון בזה בתגובות בפייסבוק.

אהבתם את המאמר? שתפו עם חברים:
סיפורים מדהימים