השם הופיע: “מרגרט בל. 1987.”
אמה הכירה את שם המשפחה. הבלים היו מכרים ותיקים של המשפחה, אך לדברי בעלה, הם עזבו את הארץ מזמן.
על הדף נמצא עותק של תעודת נישואין בין מרגרט בל לבין אביו של בעלה, ריצ’רד.

אמה קראה את המסמך כמה פעמים. ריצ’רד היה נשוי לויוויאן למעלה משלושים שנה. איך יכולה להתקיים תעודת נישואין אחרת?
היא חזרה לחמותה.
– מה זה אומר?
ויוויאן הסתכל ארוכות על הנייר ואז סגרה את הדלת.
– מרגרט הייתה אשתו הראשונה של ריצ’רד. הם התחתנו בסתר כשהיו צעירים מאוד. כעבור שנה היא נעלמה.
– למה מעולם לא סיפרת לי על כך?
– כי בעלי אמר שהיא מתה. האמנתי לו.
ויוויאן הודתה שלפני שנים רבות קיבלה מכתב אנונימי שבו טענו שמרגרט בחיים. אבל כשנסתה לברר את האמת, ריצ’רד איימה לנשל את בנם מהירושה.
– נשארתי בגלל לוקאס, – אמרה ויוויאן. – חשבתי שאני מגינה עליו. אבל נראה שרק עזרתי לבעלי להסתיר פשע.

אמה הבינה מדוע חמותה העניקה לו את השמלה. היא הייתה שייכת למרגרט ונשמרה בבית במשך עשורים.
בבטנה היה כיס נוסף. בפנים נמצא מפתח קטן ופתק עם כתובת של פנסיונים ישן.
אמה נסעה לשם למחרת.
בפנסיון הודיעו לה שאישה בשם מרגרט בל הלכה לעולמה לפני חודשיים בלבד. לפני מותה היא השאיר מכתב לויוויאן, אך ביקשה למסור אותו רק אם מישהו יגיע עם שמלת הקטיפה.
אמה הראתה את השמלה לעובדת. זו מסרה לה מעטפה.
“ויוויאן, לא שונאתי אותך. ריצ’רד אמר לי שאת ידעת על הנישואין שלנו והסכמת לעזור לו להיפטר ממני. האמנתי לו וברחתי. אבל עכשיו אני יודעת שהוא שיקר לשתינו.”
בסוף המכתב נכתב שמרגרט ילדה בן. ריצ’רד לקח את הילד ושכנע אותה שהתינוק מת. האישה ניסתה למצוא אותו כל חייה.
אמה הבינה שמדובר בבעלה לוקאס.
היא חזרה הביתה והראתה את המסמכים לויוויאן. זו פרצה בבכי.
– אז לוקאס הוא הבן של מרגרט?
– כן. ואולי אביו אינו האדם שחשבנו שהוא.
בתיקייה של מרגרט נמצאו תוצאות בדיקת דם ישנות ומכתבים מרופא. הם הצביעו על כך שריצ’רד כנראה לא היה אביו הביולוגי של לוקאס. מרגרט טענה שהיא נכנסה להריון זמן קצר לפני שהכירה אותו.
אמה החליטה לדבר עם בעלה.
לוקאס בהתחלה צחק, ואז כעס וכינה את הכל הזיה. אבל כשראה את המכתב, הוא החוויר.

– אבא שלי ידע? – הוא שאל.
– אני חושבת שכן.
באותו ערב ריצ’רד הגיע הביתה. בראותו את המסמכים, דרש למסור אותם אליו מיד.
– אתה שיקרת למשפחתך כל חייך, – אמרה אמה.
– עשיתי מה שהיה הכרחי, – הוא ענה בקור.
ויוויאן עמדה לראשונה בחייה בין בעלה לבנה.
– לא, ריצ’רד. עשית מה שהיה נוח לך.
ריצ’רד עזב תוך איום בתביעה משפטית.
שבוע לאחר מכן אמה הגישה בקשה לגירושין, אך טרם עזיבתה השאירה ללוקאס עותקים של המסמכים. היא לא ידעה אם תוכל לסלוח לו על בגידתו, אך הבינה שגם הוא הפך לקורבן של הסוד המשפחתי.

כעבור חודש לוקאס התקשר אליה.
– מצאתי אדם שהכיר את מרגרט, – הוא אמר. – הוא טוען שהייתה לה בת נוספת. והאישה הזו חיה בעיר שלנו כל הזמן הזה.
אמה שתקה.
– את מכירה את השמ שלה?
– כן. זו האישה שעזרה לנו לארגן את החתונה לפני חמש שנים.
לוקאס אמר את השم.
אמה הרגישה שהכל נופל בתוכה. כי האישה הזו לא הייתה סתם מכרה.
היא הייתה אמה שלה.
מה דעתך על זה? בבקשה, השאר את דעתך בתגובות ושתף את הסיפור הזה! אם היית יכול לתת עצה אחת לכל גיבור בסיפור הזה, מה הייתה העצה? בואו נדון בזה בתגובות בפייסבוק.
