כשלנה פתחה את דלת הבית הישן על הגבעה מעל הנמל בהאבר, המחשבה הראשונה הייתה: “מישהו מת כאן”. האוויר היה כבד, כאילו ספוג בנשימה זרה. היא הניחה את המזוודות ונכנסה לסלון. אבק. טפט ישן. מראה במסגרת כבדה.
בלילה היא התעוררה מלחש. קול אישה לחש בשקט: “אל תלכי… בבקשה…”
לנה התיישבה במיטה. בבית היה שקט. רק הרוח נקשה בתריסים.
בבוקר המחרת היא התחילה בשיפוצים. באחד הקירות מצאה נישה מוסתרת. בפנים — חבילת מכתבים, קשורים בסרט כחול. כולם מאדם אחד. מיועדים לאישה בשם מרגרט. התאריכים — לפני ארבעים שנה.
היא קראה אותם בערבים. המכתבים היו מלאי אהבה וייאוש. הגבר כתב מעיר אחרת, הבטיח לחזור, ביקש לחכות. המכתב האחרון היה קצר: “לא יכלתי. סלחי לי. שרפי הכל”.
בלילה הקול חזר. עכשיו הוא בכה.
לנה התחילה לדבר איתו.
— מי את?
— מרגרט…
— אני לא מרגרט.
— אז למה את בבית שלי?
הקול היה אמיתי. לא בראש. באוויר.
עבור שבוע לנה מצאה בעליית הגג יומן ישן. מרגרט כתבה על אהבה, על ציפייה, על איך שכל יחל הסתכלה מחלון הנמל. ועל איך שפעם אחת קיבלה את המכתב האחרון והחליטה ללכת. אבל לא הלכה. נשארה. ונעלמה לאט בתוך הקירות האלה.
לנה ישבה על רצפת עלית הגג ובכתה. לא על עצמה. עליה.
הקול הפך لشקט יותר.
— את שומעת אותי…
— כן.
— אז תגידי לו… שחיכיתי.
לנה מצאה את כתובת השולח של המכתבים. ישנה, אך קיימת. היא כתבה. כעבור חודש הגיעה תשובה מבנו של אותו גבר. האב מת לפני עשר שנים. אבל לפני מותו הרבה לדבר על הבית שעל הגבעה ועל האישה שבגד בה.
הבן הגיע. יחד הם שרפו את המכתבים בגינה. האפר נישא ברוח לכיוון הים.
בלילה הקול כבר לא בכה. הוא פשוט אמר:
— תודה.
ואז נעלם.
פנייה בלתי צפויה
כעבור שנה לנה סיימה את השיפוץ. הבית נעשה מואר. היא גרעה לבד, אך כבר לא הרגישה בדידות.
ערב אחד דפקו בדלת. על הסף עמד גבר בגיל העמידה עם מזוודה.
— סליחה… אני מחפש את הבית שבו פעם גרה סבתא שלי. קראו לה מרגרט.
לנה הביטה בו. היו לו אותן עיניים כמו לאישה בתמונה הישנה שמצאה ביומן.
— היכנס, — אמרה. — בדיוק הרתחתי מים לתה.
הם ישבו במטבח, והוא סיפר איך סבתא עזבה כשאביו היה קטן, ומאז מעולם לא חזרה. איך המשפחה חשבה שהיא מתה.
לנה הקשיבה והבינה: הבית לא סתם שמר חלומות של אחרים. הוא חיכה שמישהו יוכל לסימ אותם.
כשהאורח הלך, לנה יצאה לגינה. הרוח הביאה את ריח הים. וקול שקט, כמעט בלתי נשמע, אמר:
— עכשיו אפשר.
היא חייכה.
הבית סוף סוף נשם לרווחה.
מה דעתך על זה? בבקשה, השאר את דעתך בתגובות ושתף את הסיפור הזה! אם היית יכול לתת עצה אחת לכל גיבור בסיפור הזה, מה הייתה העצה? בואו נדון בזה בתגובות בפייסבוק.
